גזר דין בתיק תפ"ח 1171/05

השופטת מרים סוקולוב:

1 .         הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טעון, בחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

העובדות נשוא כתב האישום המתוקן:

2 .         בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עסק המתלונן, בהחלפת כספים ומתן הלוואות, במשרדו ברח' דב הוז 24 בחולון.

במספר הזדמנויות פנה הנאשם למתלונן ולווה ממנו סכומי כסף שונים.

ב-23.10.05 בשעות הבוקר הגיע הנאשם למשרדו של המתלונן במטרה להסדיר את חובותיו הכספיים, כשהוא מצוייד בסכין מטבח.

הנאשם החל לשוחח עם המתלונן על החוב הכספי שלו ומשהבין כי המתלונן עומד על כך שישלם ריבית נוספת על חובו, גמלה בליבו ההחלטה להטיל במתלונן נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה.

הנאשם שלף את הסכין והחל לדקור את המתלונן בפלג גופו העליון, המתלונן נאבק עמו ובמהלך המאבק נשברה הסכין.

הנאשם נכנס למטבחון המשרד נטל סכין מטבח והמשיך לדקור בה את המתלונן. משנשברה הסכין השניה נטל סכין מטבח שלישית והמשיך לדקור את המתלונן במטרה לגרום לו חבלה חמורה. לבסוף הצליח המתלונן לצאת מהמשרד.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלות חמורות: 2 דקירות בחזה, 3 דקירות בצוואר, דקירה בחזית הקרקפת, חתך ביד שמאל וכן שבר עם פריקת כתף שמאלי.

כתוצאה מהחבלות הללו עבר המתלונן ניתוח בצווארו במהלכו נעשתה קשירת וריד מרכזי לצורך עצירת הדימום, וכן הוכנס נקז לחזהו עקב פגיעה בריאותיו.

3.          במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי התביעה תעתור לעונש מאסר בפועל של 8 שנים, וזאת בנוסף לפיצוי מוסכם בסך 25,000 ש"ח שישולם עד למתן גזה"ד. וכך כפי שאכן עתרה ב"כ המאשימה. הוסכם עוד שהסניגור יהיה רשאי לטעון לעונש כרצונו. והסניגור עתר לבית המשפט, להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שרות.

בהסכמה אף הוגשו הודאותיו של הנאשם במשטרה - עת/1, עת/2 וחוות דעת פסיכיאטרית בעניינו, ע/1, תעודות רפואיות בנוגע לפציעות שנגרמו למתלונן וגליון הניתוח, ע/1 וע/2, ומסמכים בענין חובותיו של הנאשם אשר נטען כי שולמו לאחרונה על ידי בני משפחתו,    ע/4.

לענין חומרת העבירה

4.         אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירה שבה הורשע הנאשם, ולחומרת נסיבותיה. מדובר בתקיפה אלימה וברוטלית תוך שימוש בנשק קר - סכינים, שרק בדרך נס לא הסתיימה בקטילתו של המתלונן או בפציעה חמורה יותר.

כאמור, הנאשם אשר הכיר את המתלונן מימים ימימה הגיע למשרדו על מנת להסדיר חובותיו כשהוא מצויד בסכין וכפפות. עובדה המלמדת על כוונתו לפגוע במתלונן, אם המשא ומתן ביניהם לא יעלה יפה. המתלונן אדם מבוגר כבן 68 נתן בו אמון והכניסו פנימה למשרדו.

יוער כי, לדברי ב"כ המאשימה מחומר הראיות עולה כי מדובר היה בחוב של כ-5,000 ש"ח, וגם בהודאותיו של הנאשם - ע/2 - לא נאמר אחרת. כשהמו"מ ביניהם בנושא הריבית לא עלה יפה החליט הנאשם לפגוע במתלונן ולגרום לו לחבלה חמורה, הוא שלף את הסכין שהביא עמו ודקר את המתלונן בפלג גופו העליון.

גם כאשר הסכין נשברה, הנאשם לא אמר די ולקח סכין נוספת מהמטבח והמשיך לדקור בה את המתלונן, וכאשר נשברה הסכין השניה, נטל סכין שלישית וגם בה המשיך לדקרו. לבסוף התעשת הנאשם, עזב את המקום, השאיר את המתלונן מתבוסס בדמו ואף לא טרח להזעיק עזרה. המתלונן הצליח לצאת החוצה, התמוטט על המדרכה, ולמקום הוזעקה ניידת מד"א.

אין ספק שהנאשם היה נחוש בדעתו, מלכתחילה, לפגוע בנאשם פגיעה קשה ולגרום לו לחבלה חמורה או לנכות, והוא אף עשה כל שביכולתו על מנת לעשות זאת. רק בדרך נס לא הסתיים הארוע דנן בקטילתו של המתלונן, או בפציעה חמורה יותר.

יצויין כי הנאשם בהודאותיו במשטרה, ע/2, לא טען להגנה עצמית ואף לא לקינטור. לדבריו: ".... ועד שהוא הגיע לחשבון של הריביתים ואז התעצבנתי והוצאתי את הסכין ודקרתי אותו" (הודאתו הראשונה של הנאשם מ-23.10.2005 שעה 9:38. על כך חזר גם בהודאתו השניה מ-23.10.05 שעה 13:00).

לעניין מדיניות הענישה ומידת העונש